מאת:
חוחית בר, מטפלת בעזרת בעלי חיים ב'מרכז "בולבי" לטיפול ולחינוך בעזרת בעלי חיים".
מרצה בתכנית הלימודים "טיפול בעזרת בעלי חיים" במכללת סמינר הקיבוצים.
הקליניקה של המטפלים בעזרת בעלי חיים היא פינת החי, בה נמצאים כל ה"כלים" הנחוצים לעבודה פורייה. עם זאת, פינת חי שממוקמת באזור המזמן מגע עם הטבע, תספק אמצעיים משמעותיים נוספים. המפגש של מטפל והמטופל בפינת חי נתרם רבות כשהוא מתרחש בסמוך לטבע. עצם היציאה לשטח מסקרנת ומאפשרת הבנה (מודעת וגם לא-מודעת) על מקומנו בעולם. עונות השנה המתחלפות ניכרות על כל עץ ושדה-בר ומשפיעות על המתחולל בנפשו של המתבונן. קשה להישאר אדישים או כעוסים אל מול שדה-חרציות פורח או תחת ניחוח פריחת-ההדרים. הטבע "מכה" בנו בעוצמות המחייבות את נפשנו וגופנו להגיב...ועם כל אלה, המטפל מבצע את מלאכתו.
לרוב, ילד היוצא לשטח - נרגע ומתמסר, הוא מפתח סקרנות ויצירתיות, ובעיקר, מתחבר לכוחות שהטבע מקרין.
ג' (בן 5 וחצי) הופנה לטיפול בשל היותו ילד סגור מאוד, מופנם, מתקשה לשוחח עם מבוגרים וממעיט לדבר עם בני-גילו, אך מגלה תוקפנות כלפיהם.
מיומנה של המטפלת בעזרת בעלי חיים:
אתמול ישבנו על ספסל וג' שיחק עם "אנה" החמוסה, כשמעלינו הצל עץ-תות ותיק, שופע פרי. הצעתי לו לקטוף תותים ולטעום אותם, אך ג' סירב. קטפתי, אכלתי והצעתי גם לחמוסה, שהתעניינה בנימוס, אך סירבה לאכול. מול מבטו המסוקרן של ג', שוב העליתי את הצעתי והפעם הוא הסכים לטעום. כעבור מספר שניות החל לזלול בהנאה מופגנת וביקש ללקט תותים לבני משפחתו. ג' החל מפטפט בעליצות כשחלק מההגנות שעטפו אותו, הלכו והתרככו. בשובבות, טיפס על העץ, במאמץ להגיע לפירות הגדולים והעסיסיים שבצמרת. צחק ואני בעקבותיו. בסוף המפגש החזרתי להוריו ילד עם כתמים שחורים על הידיים, כשפניו ובגדיו מלוכלכים.
(... ואולי עם כאב קל בבטן, בעקבות הזלילה). ג' סיים את המפגש שמח, משוחרר, שופע ביטחון עצמי (מסתבר, שזו הייתה הפעם הראשונה בחייו שהוא טיפס על עץ לבד) ומפנה כלפי אמו, חיוך גדול של גאווה.
חוויות קיץ, כמו קן גדול של נמלי-הקציר עם גורן מפואר סביב לו, מזמין ומאפשר ישיבה ארוכה ובוחנת מולו, התפעלות מעבודת הצוות והחריצות של הנמלים, שיחה סביב המבנה החברתי שלהן, תהיות על התמודדות עם קושי בנוכחות נמלה קטנה נושאת בהצלחה גרגר ענק, ועוד. לעתים, לא נחסך מהמטפל תחושת תסכול כשילד דורך על הנמלה או הורס לה את הבית במחי רגל גסה.
לעיתים, הטבע מפעיל אצלנו עמדה מגוננת. כמטפלים בעזרת בעלי חיים, אוהבי חיות, לא קל לנו לעמוד ללא-מעש, נוכח הקשיים אותם מערים הטבע על חיות הבר, בחורף סוער וקר או בקיץ יבש ולוהט, כשבעלי החיים רעבים וצמאים. המפגש עם מצבים מעין אלה, מהווים קרקע פורה לעיבוד הפסיכותרפויטי ולהתעוררות של חמלה. חידוד האחריות שלנו, בני אנוש, כלפי החי והצומח, עשוי להוות תרומה הן לחיות והן לנו – מטפל ומטופל הנותנים. הידיעה שפיתוח עמדה של עוזר/תומך/תורם – מעלה את תחושת הכוח והביטחון עצמי. זאת תובנה גדולה ומצמיחה לכל אחד ואחת.
