מאת: ענת אלון-פרדו, מסייעת טיפולית בעזרת בעלי חיים ב"פינה חיה"
י', בן 6, לא מדבר כמעט כלל בבית הספר. בבית נשמע קולו יותר.
תחילה העבודה איתו פרטנית על מנת לצבור את הביטחון בדיבור מול קהל הלוקה בתקשורת מילולית שלילית – בעלי החיים.
בתחילה תקשר י' דרך הצבעות וג'סטות. לאחר מספר מפגשים לצבירת אמון והיכרות על מנת להגיע לבעל החיים אותו רצה הוא התבקש לומר את המילה. בתחילה, המילים יצאו רפות ושקטות ולא שלמות (אב=צב, נב=ארנב, פו=ציפור וכדומה). בהמשך, תוך עידוד וקבלת חיזוק בעקבות הדיבור – בעל החיים או הפעילות אותה רצה צבר ביטחון והחל לדבר בקול ברור יותר אך עדיין חלקי.
בשלב זה, נכנס לתמונה שארו, הכלב.
שארו יודע לעשות פעלולים ומקשיב לקטנטנים ולשקטים אף יותר מאשר לגדולים. כאשר י' ראה את הפקודות אותן מבצע שארו, ניסה את מזלו ונתן לו פקודה – "דבר".
הפקודה יצאה בקול דקיק וחלש ומאוד לא ברור. אני עמדתי מאחורי י' ובעזרת ג'סטה המסמלת את הפקודה, פקדתי על שארו לדבר.
התגובה של י' לא אחרה לבוא – מתן החטיף כחיזוק וחיבוק ולחשושים לשארו ובקשה ברורה מאוד לעוד.
בסוף המפגש הזה, כאשר אביו הגיע לקחת אותו הוא רץ ואמר לו בקול שקט אך ברור מאוד -
"שארו הקשיב לי....."
עבודה דרך חוויות של הצלחה יוצרת מעגל של ביטחון ודימוי עצמי חיובי המשמש פלטפורמה נפלאה והכרחית לעשייה טיפולית, חינוכית ולימודית. מאותה נקודה, י' המשיך להשמיע את קולו ובסוף שנת הלימודים, עמד מול הכיתה שלו והעביר הרצאה על ועם הכלב שארו תוך הצגת פעלולים.
שארו והכיתה הקשיבו לו.....
