בנוסף, שירי ילדותית מאוד לגילה, דבר הפוגע בקשריה החברתיים בכיתה. מבחינה לימודית שירי נמצאת מעל הממוצע לגילה ונחשבת לתלמידה טובה.
שירי הופנתה לטיפול בעזרת חיות, לאחר התייעצות עם פסיכולוג ועובדת סוציאלית.
בתחילה הושם דגש על מטרות קצרות טווח כגון: שמירה על גבולות, נתינת כבוד לחבר או למבוגר שמדבר, כיצד ניגשים לכלוב של חיה, כיצד פותחים כלוב, צורת החזקת החיה, טיפול בחיה וכו.
בהמשך הושם דגש על מטרות ארוכות טווח כגון: התמודדות עם פחד מכלבים, מגע בכלב, נתינת פקודות לכלב, נתינת צ'ופר לכלב, טיול ברצועה עם כלב, התמודדות עם דחיית סיפוק (כל יום סיפוק אחד), יצירת קשרים חברתיים ועוד.
שירי טופלה אצלי במשך כ-10 חודשים,אחת לשבוע ועברה שינויים מרחיקי לכת.
בכל שבוע תיחשפו אתם הקוראים, לדרך ששירי בחרה ללכת, ביחד איתי, עם החיות, עם המשפחה ועם המורות שלה.
מפגש ראשון:
שירי הגיעה למפגש הראשון עם סבתה, שעוזרת להורים בטיפול בה ובאחיה.
הצגתי את עצמי בפני שירי וסבתה שירי מחד, היתה וורבלית מאד והתעניינה בי ובמה שיש לי לומר ומאידך ביישנית מאד. נוכחתי לגלות כי שירי מאד אוהבת לגעת וניכר כי אינה יודעת גבולות. בזמן ששוחחתי עם הסבתא כדי לקבוע מתי עליה לחזור בסוף המפגש, שירי הפריעה לנו ללא הרף ולא הפסיקה לגעת בי ובסבתא.
החלטתי שהשלב הראשון יהייה שיעור על נושא של גבולות ולכן לאחר הפרידה מהסבתא (שנראתה כמו נצח כי שירי רדפה אחריה עד שזו נכנסה לאוטו ונסעה).
לאחר שהושבתי את שירי שאלתי אותה מה היא אוהבת לעשות (בכדי שאוכל לגלות את מוקדי הכוח שלה ולהעזר בכך בטיפול בהמשך) שירי גילתה לי שהיא מאד אוהבת כל מה שקשור במים, במכוניות ובציור.
הסברתי לשירי שלפני שאנחנו נכנסות לתוך פינת החי יש מספר כללים ושעליה להישמע להם ולדעת אותם.
הכללים הם:
- כנסים לפינת החי בשקט. אנחנו הולכים ומתבוננים בחיות לא רצים בפינת החי ולא צועקים.
- כששירי רוצה ללטף או להחזיק חיה היא מבקשת רשות ממני ולא לוקחת בעצמה.
- בכל פעם שאנחנו מחזיקים חיה אנחנו מתייחסים אליה בכבוד ומלטפים אותה בעדינות.
- כששירי רוצה חיה נוספת היא מחזירה את החיה לכלוב בעדינות, או מבקשת ממני להחזיר אותה, ורק לאחר שהכלוב סגור אפשר להוציא חיה אחרת. לעולם לא נחזיק שתי חיות שונות ביחד וניתן לכל חיה את הכבוד שלה.
- טקס רחיצת ידיים - בסוף כל מפגש, רוחצים ידיים עם מים וסבון.
שירי ואני נאלצנו לחזור על הכלל הראשון כ-4 פעמים מכיוון ששירי לא שמעה להוראות. בכל פעם שנכנסנו לפינת החי שירי השתוללה והרעישה הוריתי לה בסמכותיות לצאת מפינת החי וחזרנו שוב על הכללים. רק לאחר שראתה כי אינני מתכוונת לוותר לה ויצר הסקרנות שלה גבר לראות את בעלי החיים היא החלה להתנהג בצורה נאותה. (חשוב לציין שעם יתר הכללים לא היו לה שום בעיות).
כשראיתי ששירי מתנהגת יפה חיזקתי אותה על התנהגותה ושאלתי אם יש חיה שהיא רוצה ללטף או להחזיק. שירי התלהבה מארנבון לבן וביקשה להחזיק אותו. הסברתי לה שאת החיה אנחנו מחזיקים בשני אופנים: האחד אם היא פוחדת היא מקבלת סלסלה שהיא בוחרת- גדולה או קטנה, בהתאם לחיה, ומחזיקה את בעל החיים מבלי לגעת בו, מתוך מטרה לצפות בו ולפחד ממנו פחות. אופציה שנייה – שירי יושבת על כיסא כשרגליה צמודות זו לזו ואני מביאה לה את בעל החיים ומניחה אותו על רגליה, מתוך מטרה ששירי תלמד ללטף ולהחזיק אותה.
בהתחלה שירי רצתה שאשים לה את הארנבון, פלאפי, בסלסלה ומהר מאד הוא עבר לשבת על רגליה תוך שהיא מלטפת אותו, מדברת אליו ואף מנשקת אותו. שירי זכתה לתשבוחות מצידי.
שאלתי את שירי אם היא רוצה לתת לפלאפי מים ואוכל והיא היתה בעננים. החזרנו את פלאפי לכלוב והסברתי והדגמתי לשירי כיצד למלא את בקבוק השתייה של הארנבון, שירי עשתה כפי שהראיתי לה אבל כשסיימה למלא את הבקבוק לקחה את הצינור והשפריצה עליי וצחקה צחוק גדול...
בצורה תקיפה וחד משמעית הוריתי לשירי לצאת מפינת החי ביקשתי שתשב, וחזרתי לשוחח איתה על נושא הגבולות אמרתי לה שהתנהגות כזו איננה מקובלת. שירי התנצלה והצעתי לה שניכנס שוב לפינת החי וניתן לארנבון את בקבוק המים שהיא מילאה לו שירי הסכימה ושמחה.
הלכנו לרחוץ ידיים עם מים וסבון, שירי ניסתה להתיז עליי מים, העמדתי אותה במקום וסגרתי את הברז. שירי התנצלה והבטיחה שלא תחזור על כך יותר....
כשהסבתא חזרה לקחת את שירי היא החלה להתנהג בצורה ילדותית מאד וכביכול חזרה להתבייש ממני שירי ניסתה לגרור את הסבתא ע"י משיכת ידה למכונית. הסבתא נכנעה והמפגש הראשון הסתיים.
ידעתי שמכאן זה רק יילך וישתפר....:)
