הסיבות לפגיעה בילדים רבות ומגוונות, הבולטות שבהן:
- חזרה על דפוסי התנהגות ההורים
- היפוך תפקידים - ההורה מצפה מהילד למלא את כל צרכיו, ומתעלם מצרכי הילד
- מנגנוני הגנה - הורים מגלים בילדיהם תכונות שאינם אוהבים בעצמם ומענישים אותם על כך
- התקה - הפניית התוקפנות המכוונת לדמות אחרת אל הילד
כיצד משפיעה האלימות על הילדים הנפגעים?
תדירות, חומרת האלימות ואופן השילוב ביניהם משפיעים על הילדים בדרכים שונות:
נפגעי אלימות בתוך המשפחה סובלים מדימוי עצמי ירוד, בעיות התנהגותיות וקושי בשליטה בדחפיהם עד לתוקפנות של ממש. בנוסף סובלים ילדים אלו מקושי באינטראקציה עם אחרים ותופסים עצמם כחסרי שליטה בחייהם. תוצאות בולטות נוספות הן תחושות הבושה והאשמה.
הילדים מנסים להבין את האלימות נגדם ונוטים להאשים את עצמם (בהתאמה רבה להאשמות של הוריהם כלפיהם) ולהתבייש באלימות כלפיהם. בהתבגרות יחוו ילדים אלו חרדות, דימוי גופני נמוך ועד הפרעות אכילה.
מאפייני ההורה המכה:
- אישיות אימפולסיבית ולא בוגרת
- דימוי עצמי נמוך
- נפגע בעצמו מאלימות בתוך המשפחה
- רמת ההשכלה מנבאת ענישה פיזית: הורים ממעמד הפועלים, המדגישים צייתנות לעומת עצמאות, יטו להעניש את ילדיהם באופן פיזי
- אלימות נפוצה יותר מצד האימהות
- אלימות קשה שגרמה לאסונות נגרמה על ידי האבות.
התערבות טיפולית
בתכנית (הוולנטרית) השתתפו הורים אשר הואשמו בהתנהגות אלימה וכן אחד/אחת מילדיהם אשר נפגעו מהאלימות יותר מהיתר.
התכנית הוגדרה ככזו שיבחרו אליה רק הורים שיוכיחו מוטיבציה ורמת מחויבות גבוהות. נבחרו 12 משפחות, שנפגשו אחת לשבוע, לשעתיים וחצי בכל פעם, במשך 12 שבועות.
כל מפגש כלל חוויית אילוף משותף בכלביה הטיפולית בעזרת מומחה כלבנות טיפולית, שיעור רכיבה לילדים במקביל לקבוצות טיפוליות קטנות להורים, קבוצה טיפולית לכל ההורים וקבוצה טיפולית לילדים (בחלוקה לשתי קבוצות גיל).
יעדי התוכנית:
- פיתוח אמון הדדי בין הילדים וההורים
- שיפור הביטחון העצמי של ההורים וילדיהם
- פיתוח מיומנויות לשליטה עצמית
- פיתוח מיומנויות תקשורת חלופיות ללא אלימות פיזית או נפשית
- אמפתיה - פיתוח תחושות אמפתיה של ההורים כלפי הילדים
- הכרה בצורכי הילד
- קבלת הילד ללא שיפוט
- ערוצי תקשורת מילוליים ולא מילוליים חדשים
- שיפור יכולת הסובלנות ההדדית
- הצבת גבולות יעילים ללא אלימות מצד ההורים
התכנים שעלו במפגשים עם בעלי החיים, עובדו בקבוצות הטיפוליות בהן השתתפו ההורים והילדים. לאחר סיום החלק הטיפולי במרכז לרכיבה טיפולית, ליוותה את המשפחות בביתם אחת לשבוע עובדת סוציאלית, כדי לסייע בהטמעת השינוי וללוות את המשפחה כולה.
בכלבנות טיפולית וברכיבה טיפולית
בקשר המשולש - מטפל / בעל חיים / מטופל, בעל החיים מהווה גשר בטיפול ומציע נחמה, הרגעה, ביטחון והקשבה. הפסיכיאטר א. קוצ'ר זיהה ארבעה מרכיבים של הקשר בין האדם לבעלי החיים: הענקת תחושת ביטחון, אינטימיות, קירבה ועקביות ביחס בעל החיים לבני האדם. שילוב של מרכיבים אלה מעניק למטופל בריאות ורווחה נפשית.
בין מטרות הטיפול גם שיפור הדימוי וההערכה העצמית, יכולת להעניק, שיפור מיומנויות תקשורת ומושא חדש לתשומת הלב בטיפול.
תהליך התערבות בשבעה שלבים
- היכרות
הכרת הכלבים ובחירת כלב לתהליך. המו"מ בין ההורים לילדים בנושא בחירת הכלב מעלה דיאלוג בנוגע לדרך קבלת ההחלטות, סמכות הורית, היררכיה וכבוד ההדדי.
- לומדים אילוף ומבדילים בין סמכות לתוקפנות
כמו באילוף כלבים, זהו נושא מרכזי בחינוך ילדים ובקשר ההיררכי עם הוריהם. האתגרים המרכזיים שעלו בשלב זה היו התמודדות עם ציות לחוקים לעומת היעדר כללים ומצוקה סביב יישום מאוזן של גבולות (להורים).
מהשטח: אחת האימהות נתנה הוראה לכלב לשבת. כאשר לא ציית, הגיבה באופן תוקפני ואלים כלפיו. הכלב כינס את זנבו בין רגליו והתחמק ממנה. המטפלת הסבה את תשומת ליבה של האם לתוצאות תגובתה והאם עיבדה את האירוע בקבוצה הטיפולית, הבינה את ההבדל בין תוקפנות לסמכותיות וידעה להשליך ממעשיה באירוע זה להתנהגותה כלפי ילדיה. חוויה זו הייתה מוחשית ומשמעותית עבורה.
- משתפים פעולה ומחזקים את התקשורת
בתהליך חוו המשתתפים חום וחוסר שיפוטיות, קרבה ללא תנאי וסובלנות. הפעילות בחווה החלה במשחק "חפשו את המטמון" כאשר לכל פתק הוצמד "ממתק" לכלבים אשר מצאו אותו באמצעות חוש הריח.
מהשטח: אחת האימהות נתנה לבנה הרזה להתמודד לבד עם הכלב הענק. העבודה בקבוצה המילולית סייעה לה לקחת יותר יוזמה. כשנקרעו נעלי הילד אצל המשפחה האומנת יזמה בעצמה קניית נעלים חדשות. שבוע לאחר מכן הביאה לבנה למפגש בחווה נעליים חדשות. לא היה ילד מאושר וגאה מאותו ילד במפגש זה!
- יוצרים אמון בין ילדים להוריהם
סוגיית האמון בעייתית במיוחד באוכלוסייה זו. ההורה מצדו, רואה את הגשת התלונה מצד הילד כשבירת אמון והילדים רואים את הוריהם כאלימים (מה שפוגע באמון הבסיסי שלהם כלפיהם).
מהשטח: אחד האבות דיבר באופן מאד אלים ביחס לגרושתו וכרך את בנו יחד עמה כישות אחת. לאחר שלא התייחס לצרכיו של הילד ציין אב אחר כי וודאי קשה להיות הבן שלו שמחכה ממנו למילה טובה כאשר הוא עסוק רק בלנצח במשחק. בהמשך נתן האב לבנו להוביל אותו במשחק כאשר עיניו קשורות ונתן בו אמון כאשר הוביל אותו, בניגוד להצהרות קודמות כי אינו סומך עליו.
- מפרגנים ומשתפים פעולה
המפגש שלפני הפרידה עסק ברחיצת הכלבים. הילדים לא נרתעו מניקוי הכלב כמו המבוגרים. הפעולה חייבה שיתוף פעולה ואפשרה קרבה ואינטימיות בין ההורים לילדיהם והייתה כרוכה בהנאה ובהתלהבות רבה. במפגש זה בלטה יכולתם של רוב ההורים והילדים לפעול וליהנות ביחד.
מאידך, מתח רב נרשם אצל הילדים בפעילות בה צפו ההורים בילדיהם הרוכבים, ועבודה משמעותית נדרשה כדי להרגיעם. ההורים, אשר תודרכו לעודד את ילדיהם ולפרגן למאמציהם, הצליחו במשימה.
מהשטח: אב שהיה מרוחק מבנו החל מתחילת התהליך ובנו המופנם וחסר הביטחון, עברו תהליך משמעותי והגדירו את עצמם במשוב הסיום כ"צוות מספר אחת בארץ".
- נפרדים
הפרידה התאפיינה ברגרסיה כאשר הילדים היו חסרי שקט והתקשו לשתף פעולה. דווקא אצל ההורים ניכרה רגיעה ויותר סובלנות להתנהגותם של ילדיהם.
מהשטח: אחת האימהות שנרתעה מהכלבים מטעמי דת, כתבה "למרות שלא אהבתי את הכלב נהניתי מההזדמנות לבלות ביחד בכל יום ג', אוהבת אותך מאד ומתפללת שהשם ישמור עלייך, אמא".
- טקס הסיום
לטקס הפרידה החגיגי הוזמנו בני משפחה נרגשים וחברים רבים. הילדים הציגו בגאווה את הישגיהם ברכיבה, השתתפו במופע עם הכלבים וקיבלו תעודה ומדליון.
רכיבה טיפולית וכלבנות טיפולית מקדמות קשרים והתנהגויות חברתיות רצויות אצל ההורים ואצל הילדים, מהוות מקור לביטחון עצמי ומפחיתות חרדות ותחושות של בדידות. המגע עם הכלבים מספק ערוץ נוסף של תקשורת פיזית חלופית למגע של אלימות ומגביר תחושת מסוגלות. בין התוצאות המובהקות של התהליך גם סיוע בהתמודדות עם תסכול (קבלת בעל החיים גם אם אינו מתנהג לפי ההוראות שניתנו לו), הכרה ביתרונות ההתנהגות החיובית ויישומה בחינוך הילדים פיתוח סבלנות, התמודדות עם תסכולים וקבלה של הילדים גם אם אינם מצייתים.
אנו תקווה כי תחושה זו תלווה את המשתתפים בתהליך ותקדם את המשפחות לאורך זמן.
